בנם של לוטי וסימן-טוב. נולד ביום כ"ח בתמוז תשי"ד (29.7.1954) בתל אביב.

אליהו קיבל שם שני – מעגן, כיוון שנולד ביום אסון מעגן, שבו נהרגו רבים בהתרסקות מטוס על כינוס שנערך בקיבוץ מעגן לחוף הכינרת. אביו היה במקום וניצל.

שנותיו הראשונות של אליהו (אלי) עברו בתל אביב. בהמשך עבר עם משפחתו לרמת גן, ובה גדל. למד בבית הספר היסודי "ניצנים" שבעיר ולאחר מכן ב"אורט טכניקום" בגבעתיים.

בסיום לימודיו התיכוניים התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת הצנחנים, גדוד 890.

אביו של אלי, סימן-טוב גנה, הינו בעל אות גבורה ממלחמת העצמאות. הוא נהרג ב-1968. לכבודו של אביו, בשנת 1973, במהלך שירותו הצבאי נבחר אלי להיות אחד ממדליקי המשואות בטקס יום העצמאות העשרים וחמישה למדינת ישראל, שעמד בסימן גיבורי מלחמת הקוממיות.

אלי ניחן בידי זהב והוא היה פסל מחונן. הכישרון והרגישות שבאו לידי ביטוי ביצירתו אפיינו גם את אישיותו: איש חברותי, אוהב אדם ואנושי. לצד אהבתו לבריות גילה אהבה גדולה לבעלי חיים, ולכלבים במיוחד. מעל הכול חשובה הייתה לו משפחתו הגרעינית, ותפקידו כסנדק של אחיינו היה עבורו מקור לגאווה רבה.

אליהו (מעגן) גנה נפטר ביום י"ב בטבת תשס"ח (20.12.2007). בן חמישים ושלוש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון בתל אביב. הותיר אחריו אם, אח ואחות.

על מצבתו כתבו אוהביו: "אלי אהובנו, אינך מת כל עוד בלבנו חי אתה".